מי מפחד מדיסלקציה?
תומס אדיסון, ליאונרדו דה וינצי, האנס כריסטאן אנדרסן וגם הזמרת שר, תום קרוז ועוד, כמו 20 אחוזים מהאוכלוסייה כיום, סובלים מלקויי למידה כלשהם (דיסלקציה).
יהודית שוורץ מרעננה, שנאלצה להתמודד כל חייה עם ליקויי הלמידה שלה ואחר-כך של בנה, מספרת על הקשיים ועל הפתרונות, ומה הביא אותה לעמוד היום בראש עמותת "עזרה"
לתמיכה בלקויי למידה.
"מעולם לא הצלחתי בבחינות. בבית ספר תמיד אמרו שאני "עצלנית", "אסטרונאוטית", "מפריעה", "לא מאורגנת" וכו'. מראשית לימודיי הרגשתי תמיד שאני שונה מילדים אחרים, הרגשה שליוותה אותי דרך כל שנות נעוריי, וגם בבגרותי.
כשהתחלנו בבית ספר את ראשית הקריאה, הרגשתי שיש לי קשיים שלילדים אחרים אין. גם הוריי היו נבוכים, וחסרי מענה". כך מספרת יהודית שוורץ מרעננה (44), יו"ר עמותת "עזרה", עמותת תמיכה להורים לילדים בעלי לקויי למידה, וגם למבוגרים עם בעיות דומות.
למרות המודעות במערכת החינוך, לא קיימת עדיין תוכנית עקבית מגובשת לטווח ארוך, המטפלת בצד הרגשי והמעשי של הבעיה, שמגשרת על הפערים שבין הפוטנציאל הטמון בילדים דיסלקטים, לבין המימוש של היכולות שלהם. במצב הקיים, העול הנפשי והכספי נופל בעיקר על ההורים הנבוכים ועל הילדים המבולבלים.
"בעקבות הכישלון בלימודים, הופיעו אצלי גם בעיות בקשב ובריכוז, כדי להתבלט הפכתי להיות הליצן של הכיתה, ורוב השיעורים מצאתי את עצמי בחוץ", ממשיכה לספר יהודית שוורץ, "במשך שנים ביקרתי אצל כל פסיכולוג שקיים בלונדון, שם התגוררנו. רק בגיל 12, כשאחד מהם אישר להוריי באופן חד-משמעי מה שהם כבר ידעו בתחושה זה מכבר, שלמרות שיש לי בעיות בלמידה אני ילדה בעלת ידע, ראיה מחשבה עמוקה, חוכמת חיים שהיא מעל ומעבר לילדים בני גילי, הם החליטו להפסיק את הטרטור בזה של ריצה בין פסיכולוגים. מאחר שהיו בעלי אמצעים, לא חסכו ממני דבר, וניסו לשבץ אותי בכל מסגרת אפשרית ששמעו עליה, על מנת שאקבל את העזרה המתאימה לי. ואכן עברתי מספר לא מועט של בתי-ספר.
למרות זאת, במשך כל שנות ילדותי ונעוריי לא נמצאה לי מסגרת שתתאים לי. מה שהציל אותי באותן שנים הייתה הפעילות החברתית שלי ב"בני עקיבא" שהעסיקה אותי ועוררה אותי, והוכיחה לי שאני שווה ויכולה לתרום לחברה (זה גם מסביר את העובדה שבהיסטוריה, אנשים בעלי כשרונות ויכולות הגיעו להישגים, למרות לקויי הלמידה שלהם). בתנועה עסקתי בעזרה בעלייה לארץ של יהודים מרוסיה ומאנגליה. הייתי פעילה גם בתוכנית שהביאה חיילים נכים ממלחמת יום כיפור לחופשה לאנגליה, פעילות בה שיתפתי פעולה עם שמחה הולצברג, הידוע כאבי הפצועים. פעילויות אלו גרמו בסופו של דבר לכך שהחלטתי לעלות ארצה. גם בארץ, לימוד השפה העברית היה בעבורי כמו חציית ים-סוף. למרות כל קשיי, הייתי חרוצה והצטיינתי בעבודות במשק (בקיבוץ בארות יצחק) וזה היה הפיצוי שלי. עסקתי גם בעבודה התנדבותית לנזקקים, והסיפוק היה גדול".
ההארה של יהודית לגבי מצבה, החלה רק לאחר שילדה את בנה ירון, בעל לקויי למידה בעצמו (כיום בן 15). כבר בגן ובכיתה א' היה חסר שקט ומנוחה, וגילה קשיים ברכישת מיומיות קריאה וכתיבה. בשני האבחונים הראשונים לא התגלה אצלו דבר, ורק כשהיה בן שבע וחצי הופנה על ידי טלי כץ, מאבחנת דידקטית מ"מכון טלי" ברמת-השרון, לד"ר אליוט גולדברג מרעננה, רופא ילדים עם התמחות בנושא. ד"ר אליוט גולדברג איבחן אותו והגדיר את ירון כדיסלקט ובעל הפרעות קשב וריכוז. "קיבלנו אבחון קונקרטי לבעיה, ואז גם סוף-סוף הבנתי וקיבלתי הגדרה לגבי הבעיה שלי. בעזרת האבחון התחלנו לראות את האור בקצה המנהרה, אבל עדיין לא היו לנו הכלים להתמודד איתה. מה שחשוב להדגיש הוא, שאסור להורים להתבייש במצב של הילד. הבושה עלולה לעכב את הטיפול בילד ולמנוע ממנו גישה מקצועית לבעייתו".
השינוי הממשי בחייהם החל לפני חמש שנים, כשהגיע לידי יהודית הספר "דיסלקציה כמתנה", שנכתב על ידי רונלד דיוויס, אומן ודיסלקט בעצמו, שבמשך ילדותו נחשב, לדבריו, לילד מוגבל. קראו לו "מטומטם" ואפילו "מפגר" בגלל לקויי הלמידה שלו. דיוויס הצליחו לקרוא רק בגיל 38, לאחר שהמציא בעצמו, מתוך ניסיונו הפרטי, שיטה המצליחה להוציא ילדים בעלי לקויי למידה מהבלבול שבו הם שרויים. הוא פיתח שיטה מיוחדת לרכישת מיומנויות הקריאה, המסתמכת על היכולת של לקויי הלמידה לראות בתמונות דרך הדמיון כדי ללמוד, ולא על ידי שינון אותיות כנהוג.
הגורמים לחוסר הבנת הנקרא אצל אותם ילדים, הם בעיקר מיליות הקישור אותן שקשה להמחיש- כמו "את", "של", "מאחר", "למרות" וכו'. חוסר בהבנתן משנה את משמעות כל המשפט. יהודית לקחה איתה את בנה לאנגליה, ושניהם עשו את הקורס, האורך חמישה ימים (סה"כ שלושים שעות).
השינוי היה משמעותי. הבן השלים פערים של שתי שנות לימוד, ויהודית, בפעם הראשונה בחייה, יכלה להיכנס לסופרמרקט ולקרוא את הכתוביות שעל המוצרים בעברית.
היא החליטה ללמוד את השיטה, וליישם אותה בארץ. בימים אלה היא משלימה את תרגום הספר לעברית, שעל פיו יכולים לתרגל את השיטה בבית.
יהודית: "ילדים הסובלים מליקויי למידה, יכולים, לדוגמה, להתחיל את שנת הלימודים בהתלהבות ובציונים גבוהים, אבל אם לא עוקבים אחריהם עם היד על הדופק, הם עלולים לסיים בציונים נמוכים מסיבות שונות (כמו איבוד עניין, חוסר התייחסות וכו'). חשוב מאוד לשמור על ההתלהבות שלהם, לעורר את סקרנותם ולהבין אותם. בגלל קוצר ידה של המערכת, הרבה ילדים נפלאים ומוכשרים, נופלים בין הכיסאות, במיוחד ילדים שחסרים תמיכה נפשית בבית או ילדים להורים חסרי מודעות וחסרי אפשרויות כלכליות, וזאת מכיוון שרוב המסגרות המטפלות בילדים עם לקויי למידה עולות כסף רב, ובדרך כלל משרד החינוך לא מממן אותן.
במקרים קיצוניים היו ילדים שהגיעו אפילו למוסדות למפגרים או לעבריינים וחייהם נהרסו.
קיימים אמנם אבחונים של השירות הפסיכולוגי, אבחונים דידקטיים, ואבחונים פרטיים וכן עזרה בית ספרית, אבל היא בהחלט לא מספקת, ואין שילוב ועבודת צוות של כל הגורמים יחדיו".
רון דיוויס בעצמו מגיע לארץ להרצאה ב-18 בספטמבר, שתהיה פתוחה לקהל הרחב, ותתקיים ב"בית יד-לבנים" ברעננה (עם תרגום סימולטני לעברית), להמחשת השיטה.
המעונינים להצטרף לקבוצת תמיכה, מוזמנים בטל. 09-7729888.